במובן טנטרי, לא במקרה מדמים את האקט המיני לסולם שבאמצעותו אפשר לעלות לגן-עדן בשמיים — או ליפול לגיהינום. הרי המושגים "גן עדן" (אושר) ו"גיהינום" (סבל) הם מושגים פנימיים, ואנו יוצרים אותם בעצמנו לפי מצב התודעה שלנו ברגע הקרבה — מתוך אהבה או מתוך שנאה.
האקט המיני הוא המגע האינטימי והבלתי-אמצעי ביותר, ולכן הוא תמיד מהווה דרך מצוינת להשיל את קליפות ההסברים השכליים והעמדות הפנים. במגע הזה אנו יכולים להיות אמיתיים יותר — כפי שאנחנו באמת.
תרגיל קצר: דמיינו לרגע שאתם מקיימים יחסי מין עם השכן/ה, עם אמא, עם בן, חתולה, כלב, עץ — ועקבו אחר התגובה שלכם. הפתעה? גועל? תאווה? התלהבות ללא גבול? מהו האקט המיני בשבילכם — בילוי זמן, שעשוע, שחרור מתח, ביטוי של אהבה, או תפילה לפני המזבח של איברי האהוב/ה שלכם?
זה יהיה היחס האמיתי שלכם כלפי האדם שהייתם במצב אינטימי איתו. היחס והרגש הזה ממלא את לבכם. הוא שלכם, באמת. וכל עוד בראשכם שוכנים הגועל והעצבנות, המודעות שלכם לא תעבור את הגבולות המסומנים.
"אני הוא היקום"
באמצעות תרגולים — ולעיתים רחוקות באופן ספונטני — תאי מוח מסוימים מופעלים, ואז אנו חווים את היקום כולו. נראה שבמצב תודעה זה חי מוריהיי אואשיבה (מייסד האייקידו), שאמר: "אני הוא היקום." נראה שאת המצב הזה חוו מיסטיקנים שטענו: "אני הוא האלוהים". מה שמאפשר לנו לחוות מציאות זו הן אותן שתי תכונות של התודעה — התנועה והקבלה.
כש"אנו אומרים "לא" למי שיש לו את ההזדמנות לבוא איתנו במגע — סביר שאחד התאים במוחנו, האחראי להזדהות עם אותו אדם, נותר חסום.
"לא" נוסף, ועוד מגע נותר ללא מימוש. מספר תאי המוח שלא יהיו פעילים עד יום מותכם שווה למספר הפעמים שאמרתם "לא, אני לא יכול, לא רוצה, זה לא שלי" — במשך חייכם.
כאשר אנו מסתכלים על אדם אחר ללא הכחשה וללא ביקורת, כשאנו מרגישים אמפתיה עמוקה כלפיו — התודעה שלנו צומחת ועוצמתה גוברת. לכן התרגולים שנוצרו במסורות שונות — תודעת קרישנה, בהקטי, עבודת האל באהבה בכל דבר, הנצרות עם "אהבו את אויבכם" — הם טובים ומתאימים להרחבת היכולות של תודעתנו לצמוח, להתרחב ולצבור עוצמה.
המוח כהולוגרמה של היקום
כאשר חקר את המצבים בעת הנשימה ההולוטרופית, סטניסלב גרוף גילה שאדם יכול לחוות את עצמו בתור משהו או מישהו אחר — בעל חיים, צמח, אדם אחר, לבקר בזמן אחר, במרחב אחר וכו'. כל התוצאות האלה מתוארות בפרוטרוט בספריו. המוח של כל אדם מהווה חלק מהולוגרמה של היקום שבה הוא יכול להשתקף במלואו.
על-פי הנתונים המדעיים, אדם מנצל 3–4 אחוזים בלבד ממוחו, ו-97 האחוזים הנותרים נשארים ללא שימוש. מה הם אותם 3–4 אחוזים? ככל הנראה אלה האזורים האחראים על התפקוד המלא של מה שאנו מכנים "האגו". להישרדות בסביבה החברתית זה מספיק. שם נמצא מה שאנו מכנים "האני" הרגיל — ההיסטוריה האישית, היכולות, הקשרים והמגבלות שלנו.
"מפתה להניח כי 97 האחוזים של מוחנו מהווים השתקפות של כל מה שמרכיב את היקום — כל מה שאינו 'אני', לרבות בני אדם, בעלי חיים, צמחים, חלל וזמן אין-סופי."