פורנו או טנטרה?

פורנו מתמקד בגירוי גופני. המסר התת-מודע שמועבר אלינו הוא שמיניות תלויה במראה הגוף. צריך להיות צעירים, בכושר טוב, עם שדיים רעננים או פין גדול — אחרת אי-אפשר להיות טובים בסקס. באופן אירוני, זה יוצר בעיה עצומה של דימוי עצמי לכל אחד, ובעיקר למי שלא רואה את עצמו "מתאים". ואלה שכן רואים את עצמם מתאימים, לרוב חושבים שאבריהם אינם מספיק זקופים או גדולים. בסופו של דבר — אחרי הצפייה — אף אחד לא מרגיש מאושר עם עצמו.

פורנו מתמקד בלענג את הפרטנר/ית. עמוק בפנים אנחנו יודעים שהרצון לענג את האחר הוא דבר נהדר — אבל בדרך-כלל לא ככה זה מוצג. המטרה היחידה היא להביא את הצד השני לאורגזמה. ומה רע בכך? התת-מודע שלנו מקבל את המסר שזו המטרה היחידה של יחסי מין: אם לא הצלחת להביא את האחר לאורגזמה, אין בכלל טעם לקיים יחסי מין. כך נולדת חרדת ביצוע — גם אצל המעניק וגם אצל המקבל.

פורנו אינו עוסק בחיבור בין אנשים. הוא מציג סדרה של פעולות פיזיות שאנשים עושים יחד מבלי שום חיבור או אינטימיות ביניהם. וזה לא תמיד רע — לפעמים סיבוב של סקס מהיר וחזק יכול להיות כייפי. אבל שוב, התת-מודע מקבל את המסר שזו הדרך היחידה והנכונה. שאין צורך להתחבר וליצור אינטימיות, אלא רק "לגמור".

החלק הגרוע ביותר הוא שפורנו גורם לנו לחשוב שזה מה שיש בסקס ולא יותר. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה זה סקס, ושפורנו הוא הסוג המתקדם שלו, וזה כל-כך מרגש. אבל זה לא נכון.

האמת היא שבני אדם משתמשים אולי בחמישה אחוזים מיכולות המיניות שלהם. הדבר דומה לנגינה בפסנתר בעל עשרה קלידים בלבד — אנחנו לומדים לנגן נהדר את "יונתן הקטן". אבל יש 88 קלידים, ויש לנו את היכולת לנגן מוזיקה פנומנלית. פשוט לא ידענו.